פסק-דין בתיק בר"ע 533/04

כללי

1.      המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה להשבת כספים שנגנבו ממנה על ידי המשיב. בכתב התביעה, טענה המבקשת כי מתוך הסכום הכולל של הכספים שנגנבו ממנה על ידי המשיב, הושב לה - בעקבות בקשות שונות שהגישה להשבת תפוס - סכום של 55,985 ש"ח. לטענתה, הסכום שנותר להשבה עומד על סך של 63,565 ש"ח.

בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת מיכל אגמון-גונן), בת.א. 13661/01 ביום כ"ח תשרי תשס"ה (13.10.04) (להלן - "פסק הדין"), קבע בית המשפט כי הסכום שהושב למבקשת - מתוך הסכום הכולל שנגנב ממנה - עומד על סך של 63,465 ש"ח, ולא 55,985  ש"ח, כטענת המבקשת.

המבקשת הגישה לבית משפט השלום, "בקשה לתיקון טעות קולמוס", בה טענה, כי בית המשפט החליף בטעות את הסכום הנותר להשבה בסכום שהוחזר למבקשת על ידי המשטרה.

בית משפט השלום דחה את הבקשה, תוך שהוא מציין כי לא מדובר בטעות קולמוס כלל ועיקר, אלא בקביעה שנעשתה לאור חומר הראיות אשר עמד בפניו (ראה החלטה מיום כ"ג חשוון תשס"ה (7.11.04)) (להלן - "ההחלטה").

המבקשת לא השלימה עם תוצאה זו, והגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור, על ההחלטה הנ"ל, היא הבר"ע שלפנינו - בר"ע 533/04.

רקע עובדתי

2.      בחודש אוקטובר 1992 נפרצו משרדיה של המבקשת (שהיא עמותה ששמה המלא הוא "רשת מעונות מרגלית"). במהלך הפריצה, נגנבו ממשרדיה של המבקשת פנקסי שיקים, אשר באמצעותם נמשכו מחשבונה של המבקשת סכומי כסף בסך כולל של 119,540 ש"ח. כשנתיים לאחר מכן, ביום 11.9.94, הורשע המשיב - על פי הודאתו - על ידי בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (ת.פ. 4733/94; כב' השופט ז' כספי, כאשר זה כיהן באותה ערכאה), בפריצה הנ"ל, ובמשיכת סך של 117,750 ש"ח מחשבונה של המבקשת, באמצעות המחאות הגנובות.

3.      ביום 9.9.01, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בירושלים, תביעה כנגד המשיב להשבת הכספים שגנב ממנה, בסכום כולל של 119,540 ש"ח (ת.א. 13661/01). בתביעתה (סעיף 9 לכתב התביעה), הודתה המבקשת, כי יש להפחית מהסכום הגנוב מספר סכומי כסף שהושבו לה, עקב בקשות שהגישה להשבת תפוס.

במהלך הדיון, העיד מנהל המבקשת, מר אזואלס, כי למבקשת הושבו הסכומים הבאים (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום  1.1.03): 17,928 ש"ח שנתקבלו מן המשטרה; 34,757 ש"ח שנתקבלו מבנק דיסקונט; 3,300 ש"ח שנתקבלו מבנק מזרחי. על בסיס עדות זו, טענה המבקשת כי יש להפחית מסכום הגניבה הכולל סך של 55,985 ש"ח, המהווה צירוף של שלושת הסכומים הנ"ל.

לאור האמור, טענה המבקשת, כי לאחר הפחתת סכומים אלו, נותר עדיין סך של 63,465 ש"ח אשר מוטל על המשיב להחזיר לה. סכום זה הוא ההפרש בין הסכום הגנוב, 119,540 ש"ח לבין הסכומים שקיבלה המבקשת בסך        55,985  ש"ח.

4.      ביום כ"ח תשרי תשס"ה (13.10.04), ניתן על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) פסק דין, ובו קבע בית המשפט, בין היתר, את הדברים הבאים (סעיף 2, עמ' 2 לפסק הדין):

"בנוסף, נתפשו בידי הנתבע, ובחשבונות בנקים בהם הפקיד את כספי הגזילה, סכומים נוספים שהושבו לתובעת בסכום של 63,465 ש"ח (כפי שציינה ב"כ התובעת בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון)...

התובעת הוכיחה באמצעות הגשת כתב האישום בו הודה הנתבע כי הנתבע משך מחשבונה סכום של 117,750 ש"ח. התובעת אישרה כאמור כי קיבלה השבה בסכום של 63,465 ש"ח".

בחלק האופרטיבי של פסק הדין (סעיף 2 לפסק הדין), קבע בית משפט קמא, כי על הנתבע (המשיב דנן), לשלם לתובעת (המבקשת דנן), את הסכום שנגזל, תוך הפחתה בסך של 63,465 ש"ח - שנקבע כי הושב לתובעת - תוך הפחתה נוספת של עוד 50,000 ש"ח, שהתברר במהלך המשפט כי התובעת קיבלה בפשרה שערכה עם בנק מסד. בית המשפט קבע, כי כדי להעביר את החלטתו לפסים מעשיים: " הצדדים יגישו פסיקתא לחתימתי בה יפורט כל סכום בערכו הנוכחי, דהיינו כל סכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מהמועד בו נתקבל או נמשך בפועל ועד היום (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק). הנתבע ישלם לתובעת את סכום הכסף שמשך בניכוי הסכום שהושב והסכום שהתקבל בפשרה, בערכם הנוכחי דהיום" (עמ' 2, פיסקה אחרונה לפסק הדין).

5.      ביום 24.10.04, הגישה המבקשת לבית משפט קמא "בקשה לתיקון טעות קולמוס" (נספח ג לבר"ע). בבקשתה, טענה המבקשת, כי מהחישובים שהגישה לבית המשפט, ומהעדויות שנשמעו במהלך הדיון, עולה בבירור כי הסכום שהוחזר למבקשת עומד על סך של 55,985 ש"ח, ואילו הסכום הנותר להשבה הוא 63,465 ש"ח. לפיכך, טענה המבקשת, החלפת הסכומים על ידי בית המשפט, וקביעתו כי המבקשת הודתה כי הסכום שהוחזר לה עומד על סך של 63,465 ש"ח - בטעות קולמוס יסודה. המבקשת צירפה לבקשתה מספר נספחים, הראשון - טבלה של חישוב סכום התביעה הערוכה על ידי ב"כ התובעת (המבקשת) עו"ד אפרת אייכנשטיין, ובנוסף לכך שלוש טבלאות שנעשו על ידי תוכנת העו"דכנית.

היא מבקשת כי בית המשפט יתקן את פסק הדין באופן שייאמר בו, בעמ' 2 לפסק הדין, כי הסכום להפחתה, שהושב לתובעת הוא סך של 55,985  ש"ח  (ולא סך של 63,565 ש"ח, ככתוב בפסק הדין).

6.      ביום כ"ג בחשוון תשס"ה (31.10.04), דחה בית משפט קמא (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) את הבקשה, וקבע את הדברים הבאים (סעיפים 3-2 להחלטה):

"אשר לתיקון השני המתבקש, כאן אין מדובר בטעות סופר. אכן, ב"כ התובעת מסרה נתונים שלא עלו בקנה אחד עם יתר הראיות. הסכומים שנקבעו בסוף פסק הדין לקחו בחשבון את כלל חומר הראיות, ואין מדובר כלל ועיקר בטעות קולמוס.

מעבר לאמור לעיל, לא היה מקום, במסגרת בקשה לתיקון טעות קולמוס, להגיש טבלאות המנסות להוכיח את הסכומים הרלבנטים, בעיקר כאשר על התובעת היה מוטל הנטל לעשות כן במהלך דיון ההוכחות והיא לא עשתה כן".